ה-"פה רך" של מצרים
הסיח דעתנו
וכך בלי משים
איבדנו חירותנו
חשבנו - נתרגל
זה לא באמת נורא
להתנגד לא נח..
אז באה עוד גזרה ועוד גזרה...
ואין יותר ברירה
כבר אי אפשר לסבול
צעקנו, נאבקנו
נושענו ברכוש גדול.
אך גם כבני חורין
בנתיבי מדבר
בכינו בזכרנו
את סיר הבשר
שכחנו מה באמת היה
עיוותנו את הזיכרון
בפנים עוד לא סיימנו
את כל הניקיון
שנצא לחופשי לחירות אמיתית
שנגלה מי אנחנו ומה התכלית
שנפלוט מתוכנו את מה שנשאר
מעידן השעבוד - זה היה ונגמר,
זה אכן לא פשוט - יש מחיר לשלם
וישנה אשליה שזה לא משתלם,
שנשכיל לזהות כל דמיון וכזב,
שנרים את הראש ונזקוף את הגב
כאז כן גם עתה
נדמים כבני חורין
אך מסביבנו רודנים
חוזרים ומפתים
כבלים של כסף, של נוחות,
במחיר העקרונות
כבלים של רשת, של עצלות
ללא שום פתרונות
זה טוב קצת להרפות
זה כיף להשתמש
לוקח רק דקה...
ייקח רק עוד חמש...
וכשסוף סוף סוף קולטים
שאנו בבעיה
אזי נוקט היצר
תכסיס של הטעיה
טוען שבלתי אפשרי
לשבור את הכבלים
ואם עומדים נגדו
הוא מערים עוד מכשולים
שנצא לחופשי...
שנגאל את עצמנו
כפרט וכעם,
נתגבר בכוחנו
על כל הקשיים
נתייצב בגאון
מול אומות העולם
נהיה עבדים
רק למלך עולם
שנהיה באמת
חופשיים
עקבו אחרינו